רש"ש על כריתות ז.

גמרא לא ייסך כתיב וקרי ביה לא יסיך. עפרש"י ות"י וק"ל דהא מוכח בב"מ (נד ב) דל"א מוסיפין באמצע התיבה וכדפרש"י שם בד"ה או דילמא. ועיין סנהדרין (דף ד ב) בתד"ה לטטפת:

שם ובפלוגתא כו'. עיין ת"י. ומש"כ וא"כ קשה הלכתא אהלכתא כו'. טפי ה"ל להקשות דרבא אדרבא דהכא סובר כר"ל. ובפרק החולץ לא פסק כר"ל רק בתלת. ולפמש"כ התוי"ט בפ"ג דכלים מ"ב בשם מהרי"ק דכללי הלכות ל"נ אלא בדינים הנהוגים וכ"כ התוספות בשבת (ע ב) בד"ה נודע על הא דרבא דהחולץ ל"ק גם קושייתו:

שם כדתניא יכול כו' ודין הוא הואיל וחטאת כו'. כ"ה הגירסא בשבועות ונכונה:

שם וקראו מקרא קדש. עפרש"י ות"י ותוספות בשבועות. ונ"ל ראיה לפרש"י מר"ה (לב) מקרא קדש זו קדושת היום ע"ש:

רש"י ד"ה כהן שסך. אלמא כיון דבטלה בהתירא כו'. עמש"כ ביומא (פא):

רש"י ד"ה מתניתין במבעט. לא תני ליה. הס"ד ומה"ד ודין הוא:

רש"י ד"ה אשם. ל"ד נקט כו'. עיין ת"י ובתוספות שבועות:

רש"י ד"ה שמעו לר"ע. תימה לי ולריו"ח כו' מאי אף כו'. והתוי"ט כתב דקאי על חוץ ממטמא מקדש וקדשיו ע"ש. ואינו כלום דחוץ ממטמא כו' אינו מפיק אלא מא"ת כדמפרש הש"ס לעיל. ומגדף לדברי חכמים פטור אף בודאי חטא:

רש"י ד"ה ואומר חטאו ישא. מפרש לקמן. הס"ד: