רש"ש על גיטין ט.

גמרא [אלא ערעור דבעל. התוי"ט נתקשה על לשון עוררים דהוא ל"ר. עמש"כ בריש ב"מ בתד"ה ולחזי] :

תוס' ד"ה ואינו חוזר. וא"ת כו' ולא קנה אלא לאחר מיתה כו'. עי' לקמן (יד ב) בתד"ה הא בשכ"מ וצ"ע ועמש"כ שם:

בא"ד א"נ אפילו סתמא דכיון כו'. דעתו שיקנה כו' דהיינו מחיים. צ"ע מהא דאיתא בב"ב (קלז) אריו"ח ומודה כו' במתנת שכ"מ ל"ע כלום מ"ט אמר אביי מתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך ע"ש. התם נמי נימא דכיון שדעתו שיקנה היה כוונתו שיקנה מחיים:

בא"ד ומיהו אם כותב בהדיא מהיום אם ימות א"נ שיועיל כו'. כצ"ל:

תד"ה אלא. וה"ה ערעור דלקוחות כו'. לכאורה משמע מזה דדוקא שטוענין שהוא מזוייף אבל אנן לא טענינן להו עי' ריש מכילתין בתד"ה ואם ועי' בשירי קרבן: