רש"ש על גיטין פח:

רש"י ד"ה מיפסל נמי. כשלא כדין דישראל. כצ"ל:

תד"ה ובעובד כוכבים. והא דנקט אפי' כו'. כצ"ל. וכן הועתק במהרש"א:

תד"ה ולא. ואשה פסולה לדון כו'. דאי הות כשרה לדון (וכדמסקי בתירוצא קמא) אף דקרא דלפניהם לא איירי רק בדיינין אפ"ה הוה א"ש הא דיליף מיניה דנידונית ג"כ משום די"ל דסמיך אדרשה דהתקוששו וקושו דבסנהדרין (יט) ע"ש. אבל כיון דאשה פסולה לדין והקרא איירי בדיינין וא"כ ע"כ איננה בכלל דלפניהם ודאי קשה היכא יליף מיניה דהשוה אשה כו'. ואהא תי' ר"י דקרא איירי בין בדיינין בין בנידונין והא כדאי' והא כדאי' וכמ"ש בפ' ב"ס א"נ נהי דבנידונין כו' ע"ש ועי' במהרש"א. והא דמשמע לעיל (ה ב) דאשה פסולה לדון ע"ש ברש"י ד"ה כיון דאשה כשרה. כבר כתבתי ישוב לזה בב"ק (טו) ע"ש:

תד"ה במילתא. ומה שאנו מקבלים כו'. עי' בדבריהם בקדושין (סב ב) בסד"ה גר ובמה שציינתי שם:

רש"י במשנה ד"ה יצא. פלונית נתקדשה היום כו'. כצ"ל עי' לקמן בגמרא:

רש"י ד"ה זרק לה קידושיה. וה"ה נמי איפכא. עי' יבמות (לא ב) אלא אמר אביי יגיד עליו ריעו כו':

רש"י ד"ה והאמר ר"א. אם נשאת לכהן ויצא עליה קול כו'. כצ"ל וכ"ה בהר"ן:

גמרא והא אמר ר"א כל קלא דבתר נשואין ל"ח ליה. מה שהקשה המהרש"א אישתמיטתיה דכבר העיר הר"ן בכזאת ותירץ דא"ה פשיטא ומרישא שמעינן לה. אך ק"ל על תירוצו דלמא אשמעינן דאפי' בח"ל חיישינן לקלא:

תד"ה והאמר. דברי מהרש"א כאן מגומגמין דהא הכא בכהן אחד מיירי שיצא עליה קול שגירשה והיא יושבת תחתיו: