רש"ש על גיטין פה.

גמרא א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקדושי אביה. עי' בתוס'. ולי קשה מדוע לא הביא ממתניתין דיבמות (קט) קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב כו' ע"ש. ומהא דקתני שם בריש מכילתא וכולן כו' או שמאנו כו' ופרש"י כגון שהשיאה אביה לאחד ונתגרשה כשהיא קטנה אין ראיה. חדא דאיכא לאוקמי שנתארמלה וכן פרש"י בקדושין (מד ב). שנית דא"ל כדס"ד דר"כ שם בקדושין. אבל מהא ודאי קשה. ונלע"ד דכוונת ר"נ כאן באמת למשנה זו אלא שהביאה בקוצר. וכזה כ' התוס' רפ"ג דשבועות. ובזבחים (כד ב) ובמנחות (י ב) ד"ה והרי. וכה"ג בנזיר (נה) ד"ה מתיב. והרא"ש בנדרים (נט) ד"ה שנפלה. ובברכות (מה ב) מאי קמ"ל תנינא שמע ולא ענה יצא. ולשון זה לא נמצא בסוכה (לח) במשנה (רק בגמרא שם) אלא נראה דכוונת הגמרא על הא דאיתא שם במשנה אם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה. ובקדושין (נג) ותנן המקדש בפירות שביעית מקודשת. ע"ש בפרש"י. והר"ש ספ"ה דתרומות כ' דהא דמייתי בביצה ותנן דא"מ איסור לכתחלה. אין לשון זה שנוי בשום מקום כו' ע"ש. וכזה כ' התוס' בחולין (ל) ד"ה והתנן. וכי תידוק תשכח כהנה רבות. והגרי"פ בב"מ (ו ב) הביא כיוצא בו מתוס' סוכה (ד) ט"ס (וצ"ל שם לד). אך שם לא כתבו רק משניות דסדר טהרות. (ועי' תוס' בכורות (כז ב) ד"ה וכי הזאה) ואישתמיטתיה כל המקומות שציינתי. ואל תקשה עלי מלשון תניתוה דקאמר. והשל"ה (בתורה שבע"פ בתיבת תניא) כתב דזה"ל הונח על השנוי בברייתא. במחכ"ת ז"א. דהא לקמן אמר תניתוה לעבד ולעובד כוכבים לאבא ולאביך והנם במשנתינו. וכן ביבמות (נט) ובנדה (כב) ובקדושין (נח) ובב"ב (פב ב. פה ב) ובזבחים (פז) ובבכורות (ז) ובעירובין (מ) וביומא (נח). ולכי תידוק תמצא עוד:

שם חוץ מבעל אחותה כו' עבד ועובד כוכבים נמי כו'. כצ"ל:

שם חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר. אבל איפכא פשוט לעיל בר"פ דודאי הוה שיור:

רש"י ד"ה חוץ מקידושי קטן. חוץ מפלוני כו'. בתור"ע דקדק דאילו אמר סתם חוץ מן הקטנים אין כוונתו רק בעודם קטנים ופשיטא דלא הוה שיור. ולי צ"ע בזה דעי' בשו"ע יו"ד סי' רי"ז סל"ה באמר יורדי הים לאחר ל"י עלי מי שהוא בשעת הנדר מיורדי הים אסור בו ור"ל אפי' נעשה מיושבי יבשה קודם חלות הנדר עי' ב"י שם בשם הירושלמי. וכש"כ דאם בשעת חלות הנדר היה מיורדי הים אף שבמשך זמן הנדר נעשה מיושבי היבשה אסור בו. וזה לכ"ע אפי' לרי"ש עי' בירושלמי. וא"כ נראה דה"ה מן הקטנים אסור בהם אף בנתגדלו אח"כ (וק"ק מ"ש מנודר מן הענבים דמותר ביין בפ"ו דנדרים מ"ז ויש לחלק). ולכן בנידון שלפנינו נמי אפי' לאחר שנתגדלו ג"כ בכלל לשונו. ועמש"כ שם (פג ב) בס"ד:

רש"י ד"ה ואישה יפרנו. וכיון דשייר הפ"נ לגביה. כצ"ל ור"ל לגבי עצמו:

תד"ה דברי. כדאמרי' בסמוך ואב"א לאחר התורף. כצ"ל: