רש"ש על גיטין פב.

תוס' ד"ה צא. עי' מהרש"א. ופשוט דבהא דחזקיה אין חילוק בין קרוב אחד לב' דהא בפשוט מקיימין מתרי עדים עי' לעיל (יח ב) תוספות ד"ה אמר ליה. ואם כן גם באחד יש לחוש דלמא מקיימי בחד קרוב וחד כשר:

גמרא א"ד ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג ר"א כו'. נראה דה"ה דהמ"ל א"ד בתרוייהו פליגי ודקתני בע"מ הוא לרבותא דרבנן. וכן לצד הראשון לרבותא דר"א כדאמרי' בכ"ד ועי' בר"ן:

שם א"ר ת"ש כל הבתים כו'. עי' בתוס'. וק"ק מדוע לא מייתי מפ"ט דאהלות מ"ב הכל טמא אלא תוכה המוקדם וכן עו"ש במ"ח הכל טמא אלא גבה:

תד"ה אבל. מודה ר' אליעזר. כצ"ל ביו"ד:

בסה"ד אע"ג דבחוץ מודה להו. כצ"ל: