רש"ש על גיטין עד.

רש"י ד"ה בעילתה תלויה. וה"ק לה ה"ז גיטך מעתה שאני בעולם. כ"נ דצ"ל:

תד"ה אמר רבה. ומיהו י"ל שהיו מפרשים בהדיא שמהיום כו'. נראה דר"ל דאף לפר"ת י"ל שהיו אומרים בפירוש דכוונתם מהיום דוקא ולא מעת שאנו בעולם. או שהיו אומרים מיום כתיבתו וכ"כ התוס' להדיא בכתובות (ט ב) ודלא כמו שהוגה עה"ג לפי' הקונטרס:

תד"ה אשם. מגורשת משעת נתינה. כצ"ל:

בא"ד ושמא כו' לר"מ מייתי נמי א"ת. מש"כ המהרש"א דמספקא להו בדר"מ אי בעי חתיכה משתי חתיכות אישתמיטתיה גמרא דכריתות (יח) דמפורש שם דלא בעי ע"ש:

תד"ה ר"י. ולא בעי ר"י חתיכה מב"ח. עי' כריתות (יז ב) בתד"ה אר"י דכה"ג נקרא איקבע איסורא. וגם נראה לכאורה דזה דמי לעשה מלאכה בה"ש דמוצ"ש שכ' התוס' שם בדבור הקודם דחייב לכ"ע:

במשנה ואבדה איצטליתו. כצ"ל:

גמ' רשבג"א נותנת לאביו או לאחיו או לא' מן הקרובים. ראיתי מקשים ממ"נ אי יש לו אח הרי הוא קודם ליורשו ואינה יוצאה בנתינתה לא' מן הקרובים. ואי אין לו למה תתן כיון שאינה זקוקה ליבם. ול"נ דנ"מ שתפטר מן האיבול. או דלא תקרא קטלנית. ובירושלמי דמסיים בדרשב"ג והיא פטורה מן החליצה כו' ליתא בדבריו או לא' מן הקרובים:

שם וא"ר זירא כי הוינן כו'. נראה למחוק הו' וצ"ל אר"ז וכ"ה בקדושין וע"ש: