רש"ש על גיטין סב:

גמרא הא שויתיה איהי שליח לקבלה כו' ש"מ הולך כזכי דמי. ק"ל דלמא ש"ה כיון דא"ל השליח שנעשה מאתה שליח לקבלה מסתמא אדעתא דהכי יהיב ליה כמש"כ התוס' לקמן אליבא דרבי:

שם שכן אב מקבל גט לבתו קטנה. ה"ה נערה ולא אתי אלא לאפוקי בוגרת. ולשיטת רש"י ביבמות (קט) במשנה ד"ה קטנה שהשיאה ובסנהדרין (נה ב) ד"ה ואם בא עליה יבם ושם (סט) דקטנה אפי' נשאת אביה מקבל את גיטה י"ל דנקיט קטנה דמילתא פסיקתא היא אפי' בנישאת:

רש"י ד"ה הא שויתיה איהי שליח. וקאמר איהו הולך. כצ"ל:

רש"י ד"ה לא בשני שלוחין. שאמרה לחברתה התקבל. לכאורה קשה דא"כ התקבלי מבע"ל. וי"ל דכיון דשם שליח הוא ל"ז לכן אפי' הוא אשה נופל עליה שפיר ל"ז כמו ונתח אותה לנתחיה אף דעולה באה זכר דוקא משום דשם עולה היא ל"נ:

רש"י ד"ה והוא אומר. הבעל א"ל הילך כו'. כצ"ל:

תד"ה הא. השתא ס"ד דלא איצטרך למיתני התקבל. לע"ד נל"פ איפכא דקס"ד דהולך לא איצטרך דהוא פשיטא מהתקבל אם לא לדיוקא דאם שויתה איהי שליח מעיקרא לקבלה לא יחזור ומשני דה"ק בין שאמר בלשון קבלה בין בלשון הולכה הוה שליח להולכה כפרש"י:

תד"ה איש. משום דבגט אשה בהולכה לא שייכא כו'. נראה דכוונתם להא דאריו"ח לעיל (כג ב) בעבד שאינו נעשה שליח בגט לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין ע"ש: