רש"ש על גיטין נח.

גמרא הא דדרעא. לפרש"י קשה הא דקאמר נמצאו בראשי הרוגי ביתר. ועוד דהמנהג הוא דבית ש"י שוה בגדלו לד' בתים דראש. ושמעתי לפרש איפכא עפ"י הא דאיתא במנחות (לו) כשהוא מניח מניח ש"י ואח"כ ש"ר וכשהוא חולץ חולץ ש"ר ואח"כ ש"י. וא"כ נמצא שני חלקי אנשים יותר אשר אינם רק בש"י לבד א' בעת הנחתם וא' בעת חליצותם. ונכון הוא:

שם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. כמליצה זו ג"כ בנדרים (ט ב) ויסודה במקרא (שמואל א טז. ובשיר ה'):

שם מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. כזה בפסחים (ג ב) ונראה להגיה כאן ושם שיורה:

בסה"ע ושמואל אמר אף בשטר. כצ"ל:

רש"י ד"ה קצוצי. דפוס תפילין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שהיו מגנין. לא תסולה בכתם אופיר. (איוב כ״ח:ט״ז):

תד"ה כל ממון. כדאמרי' בפ' השולח (דף מז כצ"ל) גבי מוכר עצמו כו'. נראה דר"ל דכמו דאין פודין דהמוכר א"ע מיירי בדליכא סכ"נ ה"נ האי א"פ דיתר על כדי דמיהן ג"כ בדליכא סכ"נ:

תד"ה אבל (בסופו). כשפירשה דל"ק אחריות מיירי. כ"נ דצ"ל: