רש"ש על גיטין נב:

גמרא אשטרא דאימי' דזעירא יתמא. כ"ה ברי"ף ורא"ש. ומפרש"י משמע דגריס דאימיה דזעירא דמזבנא ארעא דיתמי:

שם קאכיל ושתי ולא אמיד. כצ"ל. ומלת מדידהו למחוק וכן ליתא ברי"ף ורא"ש:

תד"ה דאתי (בסופו). דהואיל ונהנה מהנה. כצ"ל:

תד"ה הלכה. דמשנת ראב"י קב ונקי. הגרי"פ ציין לעירובין (סב ב) כצ"ל. ונזכר ג"כ לקמן (סז). אבל משם ושם איכא למידחי דדוקא במשנה ולא בברייתא וכמו דשגה בזה מרן הכ"מ במחכתה"ג בספ"ב מהל' בית הבחירה. ולכן ה"ל לציין ליבמות (לז א) דשם מוכח דגם בברייתא הל' כוותיה וכן הביא הרא"ש בפ"ק דביצה סוף סי' ז':

בא"ד ומיהו נראה כו' כדאמרי' בירושלמי כו'. עי' מהרש"א. ול"נ דהראיה מהירושלמי איננה רק על הא דכתבו דאי פשע חייב לשלם לכ"ע וע"ז ראייתם נכונה מהא דאמר וריב"ח כו' אפי' יסבור כרבנן כו' ואין מבריח עצמו מן התשלומים. ומש"כ אבל כל כמה דל"י אי נאבד כלום כו' זה כתבו מסברא בעלמא. וכ"מ מסידור דבריהם בב"ק (לט) ד"ה דאי וכן ברא"ש כאן. ודע דשם כתבו דאפי' ידעינן דנאבד אינו נשבע שלא פשע:

רש"י ד"ה מערב. ואסרו בהנאה. בע"ז (עד) פסק שמואל גופיה דהלכה כרשב"ג דימכר כולו חוץ מדמי יי"נ שבו אפי' יין ביין:

תד"ה מנסך. ור' ירמיה ורב דהכא סברי כו'. כצ"ל: