רש"ש על גיטין לג.

רש"י ד"ה ל"ל למיתני דיינים כו'. וליתני עדים וה"ה כו' דיינים. מדל"ק איפכא דליתני דיינים דקדים. משמע דדיינים עדיפי ולא הוה ידעינן עדים מנייהו. וא"כ הל"ל וכש"כ דיינים. ועמש"כ בקדושין (מו ב) ע"ד:

רש"י ד"ה ה"ג. ל"ש כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים כו'. ר"ל לאפוקי גי' שלפנינו דמקדים כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים דהרי במשנה מקדים חתימת דיינים לעדים:

רש"י ד"ה תקנת עגונות. והוא לא יטרח בכל אלה. כצ"ל:

תד"ה ובי תלתא. (בסופו). וגבי מוכר שדהו כו' הכא בעינן גילוי מלתא טפי. לכאורה הל"ל שאני מכר דמאן דזבין בפרהסיא זבין כדאיתא שם. ויש לכוין זאת בדבריהם:

תד"ה ושמעה. אע"ג דבדין לא מינסבא כו'. לכאורה יל"פ הכא ושמעה וידעה ולא מינסבא הוא שב לטעם דליכא בזה חשש ממזרות. ותקנת עגונות הוא דאיכא. ר"ל דאיכא צנועות דתיחשנה שמא ביטל אע"ג דמדינא ליכא למיחש כיון דליכא קלא. אך על כיוצא בזה פריך הגמרא בכתובות (ג ב) ולדרוש להו כו' ע"ש. ועוד היכא דאיכא קלא ליתא לחששא דצנועות כמש"כ התוס' שם (ג א) בסד"ה וסברה: