רש"ש על עירובין פב.

גמרא מ"ס פליגי. וטעמא דת"ק כתב התוי"ט דלא ניחא ליה שיתערבו בני החצר כו'. ותימה שלא הביא פרש"י לעיל (ר"ד פ) דאולי מקפיד כו' וכ"כ התוס' מו ב בד"ה ואין חבין:

התוי"ט הביא דעת הראב"ד שלא לברך על ע"ת. ועי' לשונו בספ"ו מהל' עירובין כי כוונתו באה סתומה ורבים מתקשים בו ולעד"נ בכוונתו דבשלמא בע"ח ושתופי מבואות לא נשאר אחר העירוב והשתוף מגזירת חכמים כלום מאיסור הטלטול בהם. זולת העירוב והשתוף עצמם שע"י יש היכר לגזירתם לכן שייך שפיר לברך עלייהו. משא"כ בע"ת עדיין גזירת חכמים במקומה שהרי גם עתה אסור לו לילך ממקום ערובו יותר מאלפים לכ"ר. ואין צורך להעירוב שיהא היכר. רק שבא להתיר בלבד ונכון בעז"ה:

תוס' ד"ה ש"מ. דלא מסתבר כו'. לכאורה יל"פ משום דסתמא דמתניתין לעיל (לו ב) דתני לכאן ולכאן למקום שארצה אלך ס"ל י"ב: