רש"ש על עירובין ס:

גמרא נתנו חוץ לעבורה ש"ע אפי' אמה אחת משתכר אותה אמה. לכאורה לרבנן משתכר ה' אמות ולר"א ג' אמות ולא מצי אתיא אלא לר"י וכגון שברר לו ד' אמות לצד העיר עיין תד"ה כאן ותבין:

שם כלתה מדתו בסוף העיר נעשית לו כו' כד"א כו'. כתב הרר"י שהכוונה שאין העיר כלל מן החשבון (ר"ל אפי' לד"א) אע"פ שנתנו לו ד"א למקום הנחת עירובו ומה שדקדק התוי"ט מלשון הרע"ב שכתב ומשלימין דמשמע דנחשבת עכ"פ לד"א אינו כלום שהרי גם בגמרא איתא ומשלימין לו את השאר וע"כ יפרש הרר"י דר"ל דמשלימין לו על כמות המדה שעד העיר אבל אנכי תמה איך יפרנס לשון המשנה מה שנשכר הוא מפסיד הלא משתכר ד"א שנותנין לו במקום עירובו:

תוס' ד"ה כאן. תימה ולרבנן כו' ולמערב אלפים פחות ד"א מה שהעיר כו'. ואנכי תמה כיון דאף לרבנן בשבת בעיר אין לו רק אלפים מהעיר לכל צד (ובשבת בבקעה יש לו לכ"צ אלפים וד"א) ע"כ צ"ל דהעיר נחשבת כח' אמות (דהיינו ד"א לכ"צ) א"כ גם בשכלתה מדתו בסוף העיר דאמרי' דאין העיר נחשבת רק כד"א היינו ג"כ ד"א לכ"צ שהוא ח"א וא"כ אין לו למערב העיר רק אלפים פחות ח"א ואינו נשכר כלל וצ"ע: