רש"ש על עירובין מא.

גמרא מביאין לו כביצה כו'. משמע דיותר מכביצה אסור דבכביצה יש בה די להשביע קצת עמש"כ (בברכות מט ב) בס"ד וק"ל הא דמסיים כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה דא"כ היה די בככותבת דהוא פחות מכביצה כדמסקינן (ביומא ס"ד עט) שהרי בשיעורה חייב ביוה"כ מפני דמבטל בה העינוי ואולי יש לומר דכאן הכוונה בלא קליפתה וכמעשה דר"ע דמייתי (עיין לקמן ר"ד פ"ג):