רש"ש על עירובין יד.

גמרא וכן ב' קורות המתאימות כו' אם מקבלות אריח לרחבו טפח כו'. ועי' לשון הרמב"ם בחבורו בפי"ז הכ"ה שכתב אם יש בשתיהם כדי לקבל אריח כו' ופי' הה"מ כוונתו דהיינו דיש בין שתיהן רוחב טפח (ר"ל אם תקרבם זו א"ז) ובשאין בין זל"ז ג"ט והרב בעל קה"ע בתוספותיו כתב שלא מצא הכרע בדברי הרמב"ם דיתיר כשמרוחקות זו מזו בפחות מג"ט ואדרבה המתאימות משמע שמונחים יחד בלי הפסק כו' תקפה עליו משנתו ולא ראה מש"כ עוד הרמב"ם באותה הלכה בהיתה א' למעלה וא' למטה רואין כו' ולא יהיה ביניהן ג"ט כשרואין אותן שירדה זו ועלתה זו בכונה (ר"ל במכוון ממש כנגדן) כו' וע"ש בהה"מ ורואה אני שהדברים ק"ו. שוב ראיתי בהרב הנזכר שם לקמן בד"ה ובלבד. שהבין דברי הרמב"ם הללו בדרך אחר זר מאד ע"ש וגם הב"ח דרך קצת בדרך הקה"ע ולע"ד ברור כוונתו כמש"כ וכהה"מ ועיין ג"כ בכ"מ:

שם והאר"א א"ר רחבה ארבעה כו'. לעיל (ג):

רש"י סד"ה מגואי. מקיף חלל שלו. כצ"ל:

תד"ה והאיכא משהו. וקשיא דאין החשבון מדוקדק כו'. ור"ל דלפי האמת אין בהרחב שליש ההיקף כמ"ש הרמב"ם בפירושו וכתב התוי"ט בשם הה"מ ולא דקדקו בשל דבריהם והקילו בו. הן לפמש"כ הרע"ב לעיל במ"ב שהוא הל"מ וע"ש בתוי"ט יקשה איך הקילו על ד"ת ואולי נאמר ששיעור רחב טפח הוא מדבריהם: