רש"ש על עירובין יב.

גמרא מי אמר שמואל הכי והא"ל כו' את לא תעביד עובדא כו'. ק"ל מאי קפריך הא אדרבה האי לישנא משמע דאע"פ דאין הדין כן מ"מ למעשה תחמיר וכה"ג (בגיטין עח ב) א"ל שמואל לר"י כדי כו' ואת לא תעביד כו' ועוד כזה (בכתובות יד) ע"ש ועי' (בביצה כט רע"ב

שם וכ"ת מאי רוב דופן בדופן ז' דבד' הוי רוב דופן (ר"ל וא"כ תו ל"ק תיסגי בד' כיון דגם בד' איתא רוב דופן לכן הוי רבותא טפי רוב דופן אע"ג דליכא ד') למה לי ד' (ר"ל למה לי לאקשויי מפס ד' דסגי בי') בג' ומשהו סגי. ויש לכוון בזה דברי התוס':

רש"י ד"ה לשון ים. ופרצו הדופן במלואו. לכאורה הנל"פ דזהו הדין המבואר לקמן (דף פז) במשנה אמת המים כו' ודלא כר' יהודה שם:

רש"י ד"ה במלואה. ל"ד כו'. ולענ"ד דהכוונה על החצר שבשפתי הלשון ההולך בתוכו דהמה פתוחים לו במלואה ואהא משני דא"ל גדודי וכפי' רשב"ם ור"ת: