רש"ש על חולין צח:

גמרא גלי רחמנא ולקח מדם הפר כו' ולא בטלי. ק"ל לפי מה שהעלה הנו"ב שם סי' קפ"ו בדעת הרשב"א דהיתר בהיתר לא שייך ביטול. איך יליף ר"י מזה דמב"מ לא בטיל שאני הכא דתרוייהו דהתירא למזבח נינהו. ואולי יאמר דזהו כוונת ריו"ח במנחות (כב) רבנן סברי מכאן לעולין שאין מבטלין זא"ז ור"ל דתרוייהו עולין דהתירא נינהו. וכעין שפי' הר"ן בנדרים (נב) והרווחנו דדינא דהיתר בהיתר אי בטיל הוא פלוגתת ר"י ורבנן:

רש"י ד"ה וללישנא בתרא. ובזרוע יש עצם הרבה כו'. עי' הגהת הב"ח דבירושלמי מתרץ כו' ומ"מ עצמות איל מצטרפין וא"כ א"צ לזה שפרש"י כו' ע"ש. פשוט דדעת רש"י דגמרא דילן דאמרה מ"ד במאה סבר בשר בהדי בשר משערינן פליגא בזה אירושלמי וכמש"כ הרא"ש והר"ן ע"ש:

רש"י ד"ה לטעם כעיקר. והא דילפינן בפסחים ובנזיר (לז) ממשרת ליתן טכ"ע כו'. כצ"ל:

תד"ה מ"ס. והשתא לא הוי מ"ס קמא לל"ק כמ"ס כו'. עמש"כ בברכות (נא) בד"ה הא:

תד"ה מאי חזית. ואע"ג דלחומרא מקשינן. לכאורה הא גם קולא יליף לה ר"י מיניה לענין דם קדשים שנתערב בדם בהמה או בדם החיה דאייתא הגמרא לעיל (פז ב) דמותר לזרקו ועולה לחובתו:

תד"ה רבא. דפעמים שהזרוע ומקצת האיל היו חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם במה שחוץ. עי' לעיל (צו ב) תד"ה אם דלדעת ר"י חתיכה שמקצתה ברוטב מצטרפת כל החתיכות והרוטב. ואפי' לדעת רש"י עכ"פ באותה חתיכה מתפשט בכולה. ונראה דס"ל דע"כ לא בעינן שלמה לעיל אלא הזרוע. ולל"ק לת"ק בעינן גם שיהא מחובר לאיל. אבל האיל גופי' לכ"ע מנתח לי' קודם בישול. ומש"כ כאן ומקצת מן האיל ר"ל חתיכה שלמה מן האיל:

שם עד שלא יהא רוב באותו מקצת כו'. כצ"ל:

בא"ד (בסה"ע) . ה"ה אפי' טעמו וממשו כו'. כצ"ל בלא ו':