רש"ש על חולין צז:

גמרא מליח ה"ה כרותח. ומסקינן דהיינו כרותח דצלי ודעת הר"ן בשלהי ע"ז דלכן במולח בשבת חייב משום מבשל. ותמיהני דהלא א"ח בשבת אלא בתולדות האור כדאיתא בשבת (לט) ולא עדיף ממבשל בחמי טבריא דפטור שם (מ ב) אח"ז מצאתי בנו"ב מ"ת חלק יו"ד סי' מ"ג שנשאל בזה. והוא יישבו:

שם דאין נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט. קשה דהלא משכחת לה גם פלפלין ותבלין דאיסורא כגון דערלה דנו"ט באלף:

רש"י ד"ה ומין במינו. בין דהיתרא. ומשמע דהיינו תרומה כמש"כ לעיל. ותימה דבתרומה מב"מ בעינן אחד ומאה כדלקמן (צט ב) וי"ל דמ"ל כגון חמרא חדתא בעינבי דלרבא דאזיל בתר שמא בע"ז (סו) הוה בנו"ט דהוא בס' כדפרש"י שם. ועי' לעיל בתד"ה אמר רבא:

רש"י ד"ה כשהן משערין. משערינן אותו כו'. כצ"ל בלא ו':