רש"ש על חולין צא.

גמרא מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם כו'. המהרש"א בח"א הביא כאן מאמר מחז"ל ת"ח מדקדקין על פחות מש"פ. ושנהו עוד בב"ב (טו ב) בד"ה איוב וותרן כו'. ואנכי בעניותי לא מצאתיו בגמרא ובמדרשים:

רש"י ד"ה וחייבין עליו. ועוד שהוא על הכף כו'. וכן בד"ה ואין חייבים עליו כתב דלאו היינו על הכף כו'. וק"ל א"כ ל"ל הירך לרבנן לדרשה דפשיט בכולי' ירך לאפוקי חיצון תיפוק ליה מאשר על הכף:

תד"ה כמ"ד (בסופו) . שנצטוו על הנחירה. תימה דלא מצינו לשום מ"ד בפ' ד' מיתות דליחשב זה במצות בני נח. והלא מקרא מפורש גבי נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה כו'. ואי משום לישנא דגמרא לעיל (לג) כותים דבנחירה סגי להו. זה הלשון ודאי לאו דוקא. דאל"כ מנ"ל דלדידהו במיתה תליא מילתא. נימא דנחירה לדידהו כמו שחיטה לדידן דמתרת אפי' בעודה מפרכסת: