רש"ש על חולין נו:

רש"י ד"ה איבעיא להו. כדתנן בסנהדרין והאכילה כו'. עמש"כ בתמורה (יט ב) בד"ה והא מח"ז:

תד"ה איבעי'. דמצ"ל דהכא מיירי בטרפחת של עוף. והרא"ש הכריח זה מדמייתי לה אמתניתין דואלו כשרות בעוף. ואין זה הכרח דאיכא למימר דמשום זפק מייתי לה הכא:

בא"ד כי היכי דלא חשיב ניטלה הנוצה לר"י. הר"ן הכריח דרבנן פליגי עלי' מדלא תני לה גבי אלו טרפות. והרל"צ עי' עליו מדוע לא הביא מעובדא דרשב"ח לקמן (נז ב) וכן הגר"א ז"ל הביא ראיה זו. ול"נ דאילו ממתניתין הוה משמע דרבנן מודו לי' לא הוינא משגחינא על רשב"ח. ואע"ג דעביד מעשה המוכיח דאינה טרפה כדאיתא שם. אין בכך כלום כמו ודאי טרפה שחיתה יב"ח לא מהני מידי כדאיתא ברמ"א סי' נ"ז סי"ח ובש"ך שם: