רש"ש על חולין נה:

רש"י ד"ה ואי אשתייר. ולא יצא המחט לחוץ. עי' בש"ך ר"ס מ"ג ובט"ז סק"ד:

רש"י ד"ה קרבן שנשחט וד"ה חוץ וד"ה ואם וד"ה ומקרא. צ"ל הד"א. ומש"כ חוץ למקום אכילתו. נ"ל להוסיף או למקום הקטרתו. כי מקום אכילת שלמים הוא בכל העיר ומקום הקטרה לר' יוסי בזבחים (נט) הוא מזבח דוקא ולר' יהודה שם דאף הרצפה נתקדשה מ"מ דוקא רצפת העזרה:

תד"ה בלשון. דהא קי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הל' כסתם. ור"ל ואפי' הסתם אתיא כהיחיד. הן בב"ב (ס"ד עט) דאמר שם רבא מתניתין יחידאה היא דתניא כו'. פסק הרי"ף מפני זה דלא כמתניתין. ואף הרשב"ם דפליג עלי' שם ופסק כמתניתין מכח ההיא דהחולץ. מ"מ כתב שם דכשהאמורא אומר דבר כו' ומקשי ליה ממתניתין ומשני יחידאה היא לא ס"ל כי הא מתניתין כו'. אבל התוס' לשיטתייהו בב"ק (ר"ד ע) שהוכיחו דלריו"ח ה"ל כסתם משנה אפי' היכא דאתיא כיחידאה: