רש"ש על חולין מח.

גמרא סכינא דחליש פומי'. אולי יל"פ בזה קרא דויחלש יהושע כו' דר"ל שהכם בפי חרב חלושה וחדודה:

רש"י ד"ה צמחין. הואיל וחזינן בה כו' בדידה. כצ"ל:

רש"י ד"ה דאינו קרום. אבל סתימת דופן כו'. נ"ל דר"ל דעיקר סתימה דהכא הוא בדופן. והסביכה אינה אלא לגלויי דהיתה סמוכה לדופן עד אשר מפני כן נסבכה בו:

תד"ה אמר. ובתשו' רב שר שלום כו' ובין לא סביך וסריך כשרה. נ"ל דמלת לא קאי נמי על תיבת וסריך ור"ל דלא סביך ולא סריך וכדמוכח בדבריהם לקמן. וברא"ש נראה דיש ט"ס. וזה דלא כהמעי"ט אות צ:

בא"ד ועוד מדפריך ר"י לרבינא ולא לר"נ משמע כו'. ר"ל דמוכח עכ"פ דבלא רבינא ה"מ לפרושי הא דר"נ בדלא סביך ובדלא סריך. אלא משום דרבינא מסתבר ליה דבעינן סביך דוקא לכן פי' כן בדר"נ. ור"י אקשי לי' על פי' זה ועל סברתו. והמהרש"א ומהר"ם נדחקו מאד:

בא"ד ושמא אין זה רבינא סתמא כו'. והרא"ש מסיים אלא קדמון היה. והמעי"ט כתב בשם הרא"ש בפ' הנשרפין שהי' בנו של רב. ובמחכ"ת שגה בזה דהרא"ש לא כתב זה אלא על רב אחא בר פלוגתי' דרבינא שם וכדאיתא שם בגמרא להדיא רב אחא בר רב ע"ש: