רש"ש על חולין לד.

רש"י ד"ה אמר עולא. כדאמר ר"א או כדאמרן. צ"ל:

בסה"ע ובין בנעשים על טהרת הקדש טומאה היא אצל הקדש. ק"ל דבספ"ב דחגיגה (יח ב) תנן יוחנן ב"ג הי' אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת (והוא לראי' להא דאמר שם לעיל מינה בגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת) וגם משמע דדוקא לחטאת אבל לקדש לא:

תד"ה מצינו. ועוד דהא דספר כו' אלא משום חומרא. לכאורה תימה דהא בפ"ג דידים מ"ב מביא ר' יהושע עצמו ראיה להא דס"ל דשני פוסל אה"י להיות שניות (וחכמים פליגי עלי' ואמרו דאין שני עושה שני) מכתבי הקדש דהם שניים ומטמאין אה"י. ולפמש"כ הר"ש שם מיושבים דבריהם ועמש"כ שם: