רש"ש על חולין קלו.

גמרא והתניא אין מצטרפות כו' הא דר' אלעאי. חזינן הכא דהואיל דאין מפרישין מזע"ז ילפינן נמי דלא מצטרפי אהדדי. ועמש"כ בחלה בסופה בס"ד:

רש"י ד"ה הא צאנו לגזוז. לקח כו' כשהיא עומדת לגזוז. משמע דמפרש שלקח העדר לצמיתות ופי' לגזוז שגדל הצמר כל צרכו עד שעומד לגזוז. וא"כ כל גידוליו הי' ברשות העובד כוכבים. אבל לקמן (קלח) מדייק ג"כ כזה והתם פירושו שלא לקח הצאן לחלוטין אלא עד שיגזזו ואח"כ יושב הצאן להבעלים עובדי כוכבים. אבל מצינו רבות שהלשון שוה והכוונה משתנה. ועי' ב"ב (יא ב) בתד"ה והפנימית:

תד"ה ביתך. תימה כו'. עי' הגהת מרדכי סי' תשמ"א ותמצא ישוב לזה: