רש"ש על חולין קל:

רש"י ד"ה ופריך (בסופו) . וזכה במתנות מן ההפקר. קשה דהא מתנות נתינה כתיב בהו ויש בהן טה"נ לבעלים כמש"כ הר"ן ועי' לקמן (קלא) תד"ה יש בו טה"נ. ועי' (שם) ברש"י ברה"ע ל"א שמסר כו' לזכות כו'. וכן יל"פ כאן:

רש"י ד"ה כמי שהורמו. במתנות ששוים כו'. כצ"ל בבי"ת:

תד"ה אי (בסופו) . דדוקא חו"ש כו' דעביד בהו תנופה וכן לחם כו' שהוא הכשר קרבן כו'. לכאורה הלא גם הלחם טעון תנופה וכדאמר שם (פ"א) משום דאיכא ארבע להניף. ואולי משום דרבי שם לא הזכיר ענין התנופה אלא סתם וכי מכניסין חולין לעזרה. לכן הוצרכו לתת בו טעם אחר:

תד"ה מנין. אלו ניתנין לכל כהן. כצ"ל:

בא"ד דהא בירושלמי בפ' ב' נשים כו'. הלשון אינו מדוייק דהא המשנה דאלו ניתנין כו' היא באותו פרק ועליה אמר הירושלמי דיש מהן כו'. גם מש"כ א"כ ע"כ כו' בין כהן ע"ה. כן איתא שם בירושלמי להדיא וז"ל וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה יש מהן כו' ע"ש:

בא"ד דגרסי' בירושלמי רי"א אין נותנין אותם אלא לחבר. הירושלמי הביא זה מהמשנה דסוף בכורים ע"ש וא"כ ודאי דלא קאי אלא על בכורים. ובסה"ד צ"ל ר' יהודה אוסר בבכורים. והוא במתניתין דחלה שם: