רש"ש על חולין קיט:

גמרא שומר אוכל שחלקו קמבע"ל כיון דהאי לא מגין אהאי כו' לא מצטרפת כו'. מלשון התוס' שכתבו וא"ת ואמאי כו' כגון שיש בין כל הגרגרין כביצה בלא שומרין. משמע דקמבע"ל אף אם מצטרף חד שומר להאוכל השני שאינו שומר לו. אבל מפרש"י משמע דלא מבע"ל אלא אשומרין אם מצטרפי אהדדי. וכ"מ לישנא דשני שומרין מהו שיצטרפו. וגם למסקנא לא משבש לישניה. ומדברי המהרש"א לעיל בתד"ה שייר משמע שהבין גם דברי התוס' דשם ע"ד פרש"י ול"ד:

רש"י ד"ה חטין בקליפתן. וה"נ המ"ל בריה שאני. ולע"ד ה"נ דע"כ לא משנינן בריה שאני אלא לענין שיעורא דחשיבותא דבריה משוי ליה כאילו יש בו כשיעור. כמו דמצינו לר"ש בפ"ג דמכות דחטה של טבל מפני חשיבותה להיותה בריה חייב עליה בכ"ש כמו בכזית. אבל לענין צירוף שומרין מאי סברא דליהני בו חשיבותא דבריה:

רש"י ד"ה לא משום שומר. כיון דאיכא כזית כו' להכניס כו'. מש"כ המהרש"א דבטומאת אוכלין איירי. המשנה עצמה ודאי איירי בטומאת נבלות וכדמוכח נמי מהא דתני שם טומאת משא. לכן נראה דלעולם מיירי בטומאת נבלות ונקיט רק לישנא דשמוש יד שהוא להכניס ולהוציא: גם מש"כ המהרש"א אלא לר"י בעי כזית כו'. הן גם ליהודה בן נקוסא למאן דמוקי ליה בשומר בעי כזית אבל גם רש"י ותוס' לקמן (קכד ב) גבי פלוגתא דבר פדא וריו"ח לא הזכירו אלא ת"ק דאחרים דאית ליה אין שומר לפחות מכזית: