רש"ש על חולין קיח:

תד"ה מעיקרא. דדרשינן בת"כ כל הנוגע בהם לרבות כו'. כצ"ל. והוא כתיב גבי שרצים:

תד"ה וכשם. וי"ל דפשיטא ליה כו' שאם אתה אומר מחוברין טמאים כו'. לכאורה עדיין הקושיא במקומה עומדת דדלמא הוא מטעם דלא הוכשרו. ויש לדחוק דה"ק דהרי מוכח עכ"פ דלא מקבלי טומאה במחובר יהיה מאיזה טעם שיהיה. ואפי' את"ל דהוא מטעם דא"מ טומאה במחובר כשם כו'. אמנם ק"ק דלעולם אימא לך דמקבלי הכשר וטומאה במחובר. ודק"ל א"כ טמאת את הכל. מ"ל שלא נפלו עליהם גשמים משנעשו זרע עיין מהרש"א וי"ל:

תד"ה אין יד. אבל להוציא אפי' היה זית שלם כו' דצריך כביצה. לכאורה מ"ל בקל אף להוציא כגון דנגעו בהמתטמא גם אוכלין טמאים אחרים פחותים מכביצה בכדי חצי זית זה וכחכמים דר' דוסא בפ"ג דעדיות מ"ב דאוכל פרוד מצטרף. ובפ"א דטהרות מ"ה תנן נפלו שניהם כאחד עשאוהו שני. ופי' הא"ר ואפי' לא נפלו במק"א אלא זה מצד זה וזה מצד אחר מצטרפין כרבנן דר"ד. אבל לפי מה שפירשתי לקמן דעת התוס' בבעיא דשומר אוכל שחלקו ע"ש. י"ל דגם יד אוכל זה אינו מצטרף עם אוכל אחר שאינו יד לו. אולם ממתניתין דב' עצמות ועליהן ב' חצאי זיתים כו' המובאה בסמוך מוכח דאינו כן:

תד"ה והבית. מה לתנור שכן מטמא מאוירו. לכאורה גם מת מטמא מאוירו כגון שמאהילין עליו או שהוא מאהיל וי"ל: