רש"ש על חולין קיג.

תד"ה מאי לאו. דהא משנה שלמה היא בע"ז כו'. הגרי"פ ציין לתרומות כו'. אבל כבר כתבתי בתמורה (יט ב) שכן דרך הראשונים להביא ממסכת השגורה יותר ע"ש. אמנם לפ"ז ה"ל להביא מלעיל (צט ב):

תד"ה בשר. ה"ה בשר עוף כו' דדוקא ר"ע כו'. אבל הרא"ש כתב דר"ע לא בא אלא לפרש דברי ת"ק. וכ' התוי"ט והא דתנן ר"ע אומר בלשון פלוגתא כו'. כאן י"ל דנקט לשון פלוגתא משום ריה"ג דפליג עליה: מש"כ המהרש"א דאי הוה גדי דוקא לא הוה מפקינן הקרא ממשמעותי' כו'. קשה דהא השתא מפקינן ליה נמי ממשמעותי' לומר דאפי' עוף במשמע. וזה דוחק לומר דאתי היקשא לגלויי דעוף נמי במשמעות גדי:

ד"ה פרט לעוף וחיה כו'. הקדים עוף לחיה. דמיעוט ראשון יותר מסתבר לאוקמיה אעוף שאינו בכלל בהמה:

בא"ד פרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמרא. אנכי לא מצאתי מקומו איהו {כאן הערה=נראה כוונת רש"י ללקמן דף קיד תנו רבנן בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו פרה ורחל מניין וכו'. ועי' ברש"י שם ד"ה בחלב אמו דמוכרח דהאי תנא מפיק לפרה ורחל מגדי יתירה. ע"ש.}:

גמרא א"ק וישלח יהודה את גדי העזים. הא דלא מייתי קרא דאנכי אשלח גדי עזים המוקדם. וכן בסמוך בקרא דרבקה לא מייתי קרא דוקח לי משם שני גדיי עזים המוקדם. י"ל משום דהתם כתיב גבייהו צאן ואיכא למימר דלא אתי אלא לאפוקי טלה דהוא בכלל צאן. א"נ י"ל משום תירוצא דתרי מיעוטי כתיבי. מייתי הנך דכתיבי בה המיעוטין: