רש"ש על חגיגה יא:

גמרא איש איש כי יקלל אלהיו כו' לרבות את הנכרי כו'. הט"א הקשה מדוע לא אמרינן דלרבות את האשה אתא. והב"א תירץ ע"פ התורת כהנים ונוקב שם ה' מות יומת כו' כאזרח לרבות נשי אזרחים ע"ש. ולדידי עדיין אינו מיושב. דאכתי נצרך לרבות הנשים לכרת (עי' סנהדרין נו) בתד"ה איש:

גמ' שם יכול ל"י אדם מששת ימי בראשית תלמוד לומר לימים ראשונים. הט"א נשאר לקמן בקושיא דלמן היום אשר ברא כו' למאי אתה ועי' גם בח"א. ולפמש"כ הרמב"ם דחכמת הנפש והשכל הוא בכלל מעשה מרכבה. י"ל דאיצטריך לומר דלמן היום אשר ברא ה' אדם ואילך אתה שואל אבל מה שנברא ביום ההוא גופיה אי אתה שואל את כולם. (ונראה דאפי' לרבי (בערכין יח ב) דאמר מיום הראשון וראשון בכלל מודה הכא מדשני קרא בדבוריה דלא אמר להיום אשר ברא כדקאמר לימים ראשונים). ובזה אתי שפיר טפי לישנא דיכול ל"י אדם מששת ימי בראשית דמשמע דאף הששי בכלל:

רש"י ד"ה ומה למטה. מהן. ברש"י דע"י הגי' מן הארץ והיא יותר נכונה. עי' לקמן (בגמרא ר"ד יב וברש"י טז) ד"ה ומה למטה:

תד"ה יכול. וה"ה צפון ודרום. ולעד"נ דבדבר עגול נכלל בלפנים חציו המזרחי עד צירי צפון ודרום. ובלאחור חציו המערבי עד הצירים הנזכרים והנם העגול כולו. וכן כתב רש"י (בפסחים יב ב) בד"ה בי קרנתא. (ובסוטה ר"ד לט) דצדדין דלפניו כלפניו ע"ש: