רש"ש על ברכות מט:

גמרא א"ל רב אידי בר אבין לר"ע מ"ש כו'. כצ"ל:

שם אכילה שיש בה שביעה ואיזו זו כביצה. ל"י איזו שביעה יש בכביצה. ולכאורה הנל"פ דהכי אסמכוה דאמרינן בשבת (ק"מ ב') בר ב"ר דלא נפישא ליה ריפתא לא ליבצע בצוע וע"ש בפירש"י ובמש"כ שם בס"ד. וביומא אמרינן אין בה"ב מחזיק יותר מכביצה ויהיה פי' הכתוב (לפי האסמכתא) ואכלת (שיעור) ושבעת (כמות אכילה בב"א כדי לשבוע) והוא מלא בית הבליעה. ובשבולי הלקט בסי' מ' ראיתי דקרי לביצה שביעת גרון ונראה דר"ל שהגרון מלא ושבע עי' סוכה (מ"ט ב') ובפירש"י שם ד"ה פוקקין. אולם עומד לנגדינו הא דאמרי' ביומא (ע"ט ב') השתא כביצה שבועי משבעא דעתא לא מיתבא. וצ"ל דקי"ל לרבנן דכביצה משביע קצת. וכן מצינו בסוכה (כ"ו א') כדטעים בב"ר ועייל לכלה והוא כביצה כדמוכח שם (ר"ד כ"ז) ובפרש"י אלמא דמשבע קצת:

במשנה אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. בשנ"א פי' דר"ל דשוים לענין זה דמזמנין בשם רק החילוק הוא במאה כו'. לכאורה פי' נגד הגמרא דמוקי הא ריה"ג הא ר"ע ועי' פ"ה דנזיר מ"ה בתוי"ט:

[רש"י ד"ה לפני הבירה. מקום כו' ששורפין פסולי קדשים קלים כדאמרי' בזבחים כו'. שם ליתא פסולי קדשים קלים] :

שם ד"ה א' עשרה הא קתני סיפא במאה הוא אומר כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה אי בעיא. והא הוי ר"ח כו' במג"ת. וכ"כ בתענית (י"ב א') סד"ה ואם. ולכאורה תמוה דהא ר"ח הוה מה"ת כדאיתא בר"ה (ר"ד י"ט) ואולי מפרשים דהא דאמר שם ר"ח דאורייתא ר"ל דהוה מועד מה"ת (וכמ"ק בפירש"י) אבל התענית בו אינו מה"ת. ועי' בשו"ע או"ח ס"ס תק"ע במ"א ובהגר"א ז"ל:

תוס' ד"ה נברך. אבל גבי ברכה לא מצינו זה הלשון. המדקדקים כתבו ברך בפיעל נקשר לרוב עם את וגם עם למ"ד (דה"א כ"ט, נחמיה י"א) וצ"ע: