רש"ש על ברכות לו.

גמרא [פשיטא מ"ד כיון דלרפואה כו'. ק"ל מאי פריך פשיטא דהלא עיקר דבריהם משמע דאתי לאשמעינן דאינו קובע ברכה לעצמו כיין כדמשמע לעיל וי"ל] :

שם אקרא חייא כו' שהנ"ב. ר"ל לאפוקי שלוקה דברכתה בפה"א כדלקמן (ל"ח ב') בשלמא כל שתחלתו שהכל נ"ב כו' וקרא:

שם והרי צלף דנטעי אינשי אדעתא דפרחא. פירש"י שם פריו ולקמן ע"ב ושקלוה לפרחא דבוטיתא. ושם הכוונה על הקפריסין ולקמן (מ' ב') נצפה פרחה. ונראה דכצ"ל כאן בה' בסוף. אח"ז מצאתי בערוך ערך פרחא הא' דגריס בה"א כדלקמן ע"ב דשקליה לניצא דפרחא והוי בוטיתא ולגי' זו א"ש הכל:

שם ותנן על מיני ניצפה כו'. במשנה ליתא לד"ז ולכן צריך להגיה ותניא:

שם ואע"ג דקלסי' שמואל לר"י הל' כוותיה. כה"ג בשלהי ב"ב:

שם הנ"מ גבי מעשר אילן דבארץ גופיה מדרבנן. עי' תוס' חולין ז' א' סד"ה והתיר ובמש"כ שם בס"ד:

שם דתנן צלף בש"א כלאים כו'. לא מצאתי זאת במשנה וצ"ל דתניא{כאן הערה=וכן הגירסא ברדב"ז הלכות מעשר שני פ"א ה"ז. ועי' תוספתא דכלאים פ"ב הי"ד] .}:

[רש"י ד"ה דאשתני. עי' גי' הרא"ש ותבין דבריו] :