רש"ש על ברכות לה.

גמרא דת"ר קדש הלולים מלמד כו' לפניהם ולאחריהם מכאן אר"ע אסור כו' קודם שיברך. נ"ל דר"ע לשיטתיה לקמן (מ"ד א') במשנה דאפילו אכל שלק כו' מברך אחריו ג' ברכות. דס"ל ואכלת ושבעת קאי אכל מיני אכילה. וא"כ ברכה דלאחריהם נלמד משם. ומכאן א"צ ללמוד רק הברכה דלפניהם:

שם נאמר כאן להוסיף לכם תבואתו ונאמר להלן ותבואת הכרם כו'. ק"ל לפמש"כ בתוס' בר"ה (י"ב ב') ד"ה התבואה. דבכלל תבואת יקב הויין גם זיתים. למה לא נילף מהתם דגם בזיתים ינהוג רבעי:

[שם מה להצה"ש שבהן שכן יש בו צד מזבח. לפמ"ש בפסחים (ל"ו ב') דמנחות אינן באות מן הכוסמין וכן העומר אינו בא אלא מן השעורים ולא ממיניו. צ"ל דכאן ר"ל דבמינן יש צד מזבח וכה"ג צ"ל בהא דפריך לקמן מה לז' המינין שכן חייבים בבכורים דהאיכא תמרים שבהרים ופירות שבעמקים עי' מנחות (פ"ד ב'):

תד"ה כיצד. וה"נ שייך הכי (כצ"ל) לברך על כדו"ד. ר"ל דשם לא איירי אלא בפת דאין לך מה"ת אלא בהמ"ז ומעין ג' לקצת פוסקים עי' ב"י ססי' ר"ט:

תוס' ד"ה ולמאן. ועתה קיי"ל דרבעי נוהג אף בחו"ל. אבל דעת הרמב"ם בפ"י מהל' מאכלות אסורות הט"ו דאינו נוהג בחו"ל] :

בא"ד ולמאן מיהו בכרם כו' דכל המיקל כו'. לכאורה נ' לפסוק כמד"ת כ"ר אף בארץ דהא רבי ס"ל כוותי'. ואולי משום דבסוטה (מ"ג ב') מרבי הת"ק שאר אילנות מאשר נטע וסתמא דמתני' שם כוותיה וכתיב בקרא שם ולא חללו א"כ מוכח דרבעי נוהג אף בשאר אילנות. ואף ר"א בן יעקב שם דפליג אפשר דמודה בדין זה. אולם ראיתי בס' שע"צ דס"ל דאף לת"ק שם דמרבי הברכה והרכבה מודה דאין ערלה נוהגת בהם. וא"כ ע"כ ולא חללו דקרא לא קאי רק על המפורש בכתוב (וכה"ג כתבתי בחדושי כתובות ל"ד בס"ד) ולכן נדחה גם ראייתי לנידון דידן. אמנם ראיתי בשנו"א בפ"ה דמע"ש מ"ד שכתב דסתמי דמתני' כמ"ד נ"ר ע"ש. ואנכי מצאתי מפורש סתם מתני' כמ"ד נ"ר בפ"ב דבכורים מ"ו:

בא"ד וכ"ר בזה"ז מחללין על ש"פ. בגה"ש תמה כיון דילפינן ממעשר תיבעי חילול ע"ד שיש עליו צורה. ולכאורה ר"ד ור"י בב"מ (מ"ז ב') ס"ל דמחללין מע"ש אף ע"ד שאין עליו צורה לפירש"י שם וכל המיקל בארץ כו'. אך בתוס' שם בר"פ ד"ה אסימון מוכח דאף לפירש"י בעינן שנעשה ברוחב ובעובי ובמשקל מטבע היוצא. וכ"ש לפיר"ח שם דאסימון היינו דיש בו צורה. אמנם נראה דאשתמיט לכתה"ג דברי השו"ע יו"ד סי' של"א סעיף קל"ח. דז"ל ואפשר דאין דברים אלו כו' אבל עכשיו כו' אין להקפיד בכך ובר מן דין הלא דעת רמב"ם בפ"ד מהל' מע"ש ה"ב דגם פירות מ"ש מחללין על פירות שהם מינן. ונוכל לומר שכוונת התוס' על ש"פ ממינו:

בגה"ש ד"ה חד תני כ"ר וז"ל עי' סוטה מ"ג ב' ברש"י ד"ה קלא וצע"ג. ועי' ג"כ בתשובותיו סי' קע"ו. ובמחכ"ת אישתמיטתיה דלענין כ"ר אי בעינן שתים כנגד שתים כו' הוא מחלוקת השאלתות והרמב"ן מובאה בר"ן בפ"ק דר"ה ובספ"ק דקדושין וטעמם ונמוקם. ובמה שפירש"י שם דאף ערלה אינה נוהגת אלא בכרם. כבר העיר בזה בעל המאור כאן וז"ל אבל ערלה נוהגת בכל נטיעה. ול"כ כתב רש"י במס' סוטה: