רש"ש על ברכות כד.

רש"י ד"ה ואפי' אשתו עמו. הנך ג' תיבות שייכים לסה"ד דלעיל וכ"ה ברש"י שסביב הרי"ף. ומה"ד שיחזיר פניו:

רש"י ד"ה בת י"א כו'. זמן שהן באות כו'. הן בנדה מ"ו א' מסקינן דתוך זמן כלפני זמן. וע"כ גם בוחל שהוא סי' דדים קצת (ע"ש מ"ז א' במשנה ופרש"י) אינו בא בתוך הזמן ע"ש ר"פ ב"ס ותר"י פי' דעד כדי כו' הוא תנאי ע"ש וכ"ה ברמב"ם ספ"ג מהל' ק"ש. והרא"ש בקדושין פ' בתרא סי' כ"ה פי' שאז קרובים לשדים נכונו כו':

תוס' ד"ה והא. ומ"מ קשיא כו' באשתו עמו כו'. ולענ"ד נראה ליישב דפי' והתני ר"ח היינו בהברייתא דלעיל דתני בה ואם היתה אשתו עמו אסור. היה מוסיף בה ברישא תיבת בכובע וכה"ג ר"פ האורג כי אתא ר"י תני כו' ע"ש בפירש"י וכן בבכורות כ"ב א' תד"ה ר"א ועוד נ"ל דר' ירמיה קאי על אשתו עמו דוקא וכדמשמע ריהטא דשמעתתא. ולעולם דיוקיה דתחת מראשותיו משמע כנגד ראשו ור"ח ע"כ מיירי באשתו עמו מדבעי כובע. ועי' בחדושי לאו"ח סי' מ' ותמצא עוד יישוב ג' בס"ד:

תוס' ד"ה והתניא. מדקאמר והתניא משמע דברייתא אחרת היא. עי' ביומא ס"ז א' בתד"ה כמאן אלא דשם לא הובא עדיין מאמר זה מקודם ע"ש: