רש"ש על ברכות כב.

גמרא וא"מ לפניה אבל מהרהר בלבו. האי אבל כו' קאי ארישא דתני קורא ק"ש ומברך לאחריה וקאמר דלא תטעה שכוונתו שיוציא בשפתיו. דלא אלא רק מהרהר כו' וכיוצא בזה צריך לפרש לקמן כ"ה ב' לצד דאחר המטה מרחיק ד"א. ולפני המטה א"ק כלל. ובמהדורות דס' נת"ע הארכתי בזה ע"ש:

שם מסייע ליה לר' אלעאי כו'. לפמ"ש הגרי"פ בכללי הגמרא הנדפס בסוף המסכתא ה' א' צ"ל כאן אילעא:

שם כתנאי מציע אה"מ כו'. לכאורה הכי הל"ל והני תנאי כהני תנאי כדלעיל ט' א' וכ"ד. ואולי משום דלא נמצא בזו כל דעות התנאים המוזכרים בראשונה. ועוד י"ל משום דבברייתא דלעיל ר' יונתן דקאמר מציע אה"מ משמע דקאי דוקא ארגיליות שהזכיר ר' יוסי שלפניו ור' אילעא אמר סתם מציע אה"מ וכן ר' מאיר דמשמע אפי' אינה רגילה:

שם מ"ד זה וזה אסור כריה"ס. לכאורה יותר הל"ל כר' יוסי. וצ"ל דהגמרא מפרשת זה וזה דר"ל בין הצעה בין שינון משום דאלו הוא קאי על משנה וגמ' הל"ל זו וזו בל"נ:

רש"י ד"ה עשאן ר"י. לבה"מ. נראה למחוק תיבת המזון וצ"ל לברכות:

רש"י ד"ה ברגיליות. וא"צ להאריך בהן. כצ"ל: