רש"ש על ברכות יז:

[רש"י ד"ה לא כל הרוצה. שמראה בעצמו שיכול לכוון לבו. לכאורה הנל"פ דמראה בעצמו שהוא חסיד ומדקדק במצות מאד שאינו רוצה ליבטל מקבלת מלכות שמים אפילו שעה אחת כדאר"ג לעיל:

במשנה מי שמתו כו' פטור כו' ומן התפילין. מש"כ בתור"ע שהרשב"א לטעמיה כו' דחוה"מ לאו זמן תפילין כו'. הנה גם בירושלמי מקשה קושיא זו וכמו שהביא הרשב"א עצמו בסה"ד והירושלמי סובר דחוה"מ ז"ת כמו שהביאו התוס' בעירובין (צ"ו) בד"ה ימים. ודע שהרשב"א כתב דהירושלמי תירץ בדרך אחר ובירושלמי שלפנינו כאן ובמו"ק פ"ג ה"ה משני כתירוץ הרשב"א] :

תד"ה אלו. ורישא דקאמר כו' מן ק"ש כו' כ"ש דפטור מן התפלה כו'. נ"ל דלפניהם היה הגי' תפלה לבסוף (ולעיל בסד"ה פטור יש ט"ס בדבריהם כמש"כ התוי"ט) ואהכי קשיא להו דהא הוה זו ואצל"ז ויותר ה"ל לשנות תפלה ברישא דליהוי לא זו אף זו (עי' שבת ר"ד ל"ו) ואהא תירצו דנקיט התנא ברישא החילוק כו'. וכה"ג תמצא בר"פ כ"ח דכלים ע"ש בתוי"ט בשם מהר"ם:

תוס' ד"ה [ואינו (בסופו). והודיעו לו במוצאי שבת כו'. לפני המהרש"א נראה דלא היה הגי' במו"ש ע"ש] :