רש"ש על בכורות ס.

גמרא ולישני ליה כגון שמנאן זוגות זוגות. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה זכאי אימיה. בשיטת שמועתו דהוא דקאמר לעיל כו'. כצ"ל:

במשנה מה שנדפס בגליון דש"ח עוד בבא אחת מגי' דמשניות. יצאו תשיעי ועשירי כאחת כו'. אמת דבפי' הרמב"ם נמי משמע שהיה לפניו כן הגי' במשנה. אבל מפרש"י מוכח להדיא דל"ג לה שכ' והא דקתני יצאו שנים כאחת לא מיירי מתשיעי ועשירי דהא מתשיעי ואילך קמפרש רבא דינא בגמרא. וכ"נ מהרע"ב מדלא פירשה. והתוי"ט ל"ד כלל במחכ"ת בהעתיקו דברי התוס' דלעיל פ"ב על בבא זו. דהם לא כתבו זאת רק על מימרא דרבא ביצאו שנים בעשירי דהיינו שיצאו עשירי ואחד עשר כאחת ע"ש. אבל על בבא זו לא שייכי דבריהם כלל:

גמרא בשלמא למ"ד למנין שלו הוא קדוש כו' אלא למ"ד למנין בהמות כו'. פרש"י בזה דחוק מאד (מה שהוגה עה"ג דש"ח מלת אלא בפרש"י הוא שבוש) ולולי דמסתפינא ממאור עינינו רש"י ז"ל. הייתי אומר דצ"ל איפכא בשלמא למ"ד למנין בהמות כו' דלעשירי קא קרי ליה כו' אלא למ"ד למנין שלו כו' ויובן כפשוטו:

שם אמר רבא הואיל ואיתי' במנינא פרסאה כו'. והרמב"ם בחבורו פ"ח מהל' בכורות ה"ז כתב בזה הטעם שהעשירי מאליו נתקדש וצע"ג. מ"מ מדבריו ז"ל ראיה גדולה למש"כ לעיל דבלא מנאן כלל העשירי ממילא קדוש:

רש"י במשנה. אבל הכא כו' דקרא לח' ז' ולז' ו' או לט' ח' כו'. נראה דהאי או הוה כמו א"נ ורצה בזה לחלק בע"א דע"כ ל"א בקרא לי' ט' דהוה מעשר אלא בקרא לט' שלפניו ט' או י' אבל בקרא ח' לא:

בא"ד ולא נהירא דא"כ אפי' קרא לעשירי תשיעי נמי כו'. כ"נ דצ"ל:

רש"י ד"ה לענין הבהמות. הוי מיד מעשר בחד מינייהו. כצ"ל:

תד"ה יצאו (בסופו) . ספק קדוש ליקרב. ר"ל שלמים כדין אחד עשר שקראו עשירי. וגי' הצ"ק לא מיחוור: