רש"ש על בכורות ל.

רש"י ד"ה גרו באמגוזי. עי' לשון הטוש"ע ביו"ד סי' קי"ט ס"ד:

במשנה חשוד על טהרות. עתוי"ט שהביא לשון הרמב"ם בחבורו "שהאוכל הטמא כו' א"מ אחרים אלא מד"ס". וק"ל הא משקין מטמא מדאורייתא כדמוכח בפ"ד דטהרות מ"ט ופסקה הרמב"ם בפי"ד מהל' אה"ט ה"ז וכ"מ בסוגיא דרחס"ה בפסחים. וכן צ"ע לשונו שם ברפ"ז שכ' אבל מד"ס גזרו על האוכל הטמא שאם נגע באוכל אחר טמאהו וכן אם נגע אוכל הטמא במשקין טמאין. דמשמע ששניהם מד"ס מדכתב וכן וצ"ע:

גמרא שביעית כיון דקא מיתסרא ליה כו'. פשוט דהוא לשון בינוני ור"ל דמיתסרא עלי' לעולם ול"ל תקנה בפדיון. והרע"ב עיות הלשון שכ' כיון שנאסרה אין לה פדיון. ול"ד דהרי מעולם אסורה. ואולי כוונתו אלאחר זמן הביעור:

שם מאן חכמים ר' יהודה כו'. נ"ל דסמיך על מתניתין דספ"ג דדמאי "מודה ר' יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף כו'" ע"ש בפי' הרע"ב ולא מייתי ההיא עובדא אלא לטעם לדבריו:

תד"ה [מעשרות. וכן א"ח כו' ולא משום מעשר בפ"ק דחולין. תימה דהא שם מייתי לה לענין תערובות דמאי ומוכח להדיא דפירושו משום דמאי וכפרש"י שם וצ"ע] :

תד"ה מתניתין (בסופו) . וא"ת כו' דלמא חשוד גרע כו' לגבי מעשר כדמוכח כו'. כצ"ל ותיבת ראשון למחוק: