רש"ש על בכורות טו:

רש"י ד"ה אותן ולדות. שלאחר פדיונן נולדו ונתעברו קודם כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ל"א ועיקר. אבל לעיל גבי קדם מומן כו'. מלתא דלא שכיחא כו'. צ"ע דתיפוק ליה דליכא תקלה דגיזה ועבודה שהרי מותרין הן כדאיתא במתניתין:

בסה"ד לא אתי לשהינהו. כצ"ל:

רש"י ד"ה ואין סופג אה"א. ואיסורא מיהא איכא כשאר נהנה מן ההקדש. תימה דא"כ אמאי א"ס את הארבעים דהא הזיד במעילה באזהרה. ולעיל (יד) משמע דאינן אלא מדרבנן:

תד"ה מה (בסופו) . ואפילו למ"ד בהווייתן ה"ק ל"ד לבכור כו'. אבל מ"מ מבואר בגמרא ר"פ שם דיוכל להתפיסן לזבח אחר: