רש"ש על בכורות יג:

גמרא ואי אתה מחזיר אונאה לעובד כוכבים. מדל"ק ואי אתה מוזהר מלהנותו. משמע דזה ודאי אסור דלא עדיף מגנבת דעת דאסור אף לעובד כוכבים בחולין (צד). ותמהני על לשון הפוס' בשו"ע סימן רכ"ז סכ"ו שסתמו וכתבו עובד כוכבים אין לו אונאה:

שם אלא למ"ד גזילו מותר אונאה מיבעיא. ק"ל מהא דאמר בב"מ (סא) דאונאה גרעה משום דלא ידע ומחיל ע"ש:

שם ואם משנתן מעות משך יוליך ליה"מ. כצ"ל ומלת הנאה למחוק וכן במס' ע"ז ליתא:

שם אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות. פשוט דהשתא הדר ממאי דקאמר מעיקרא ה"ק אע"פ שנתן מעות כו'. אלא דבאמת בעינן תרוייהון. וכן לתירוצא דרבא. ובע"א ליתא כלל להה"ק כו' והא דל"ק אלא אמר אביי הוא משום דלא נזכר שם אמורא לפניו וכמש"כ התוספות בכ"מ:

תד"ה דבר תורה. ואפי' את"ל כו'. ולא בכותי ולא כדפרישית לעיל. כ"ה גירסת המהרש"א ונכון. דלעיל בד"ה אימא כתבו דגם כותי קונה בחליפין:

תד"ה כמאן. מי ציית לפי שנים שעד היובל. כצ"ל:

תד"ה ה"ק. אביי לא חייש כו'. כצ"ל בלא ו' וכ"ה ברש"א:

תד"ה ר"א (בד' יד) . גבי כל הקודם כו'. כצ"ל:

בא"ד כדרך שתקנו משיכה במוכרין כו'. כצ"ל: