רש"ש על ביצה כו.

במשנה רש"א כל שאין מומו ניכר מבעו"י כו'. היינו דלא איתחזי לחכם כדמפרש בגמרא הא חזי ליה חכם אע"ג שלא התירו עדיין שרי כעובדי דר' אמי ורבא לקמן (כז) ולפמש"כ הת"י בשבת (מו ב) בתד"ה התם אם ה"ל מבעו"י מום מובהק דניתר ע"י ג' בני הכנסת שרי אפילו לא חזו ליה:

גמרא ל"צ דעבר ואסקי' כו' והשתא ה"ל מום קבוע מ"ד כו'. נראה דלהא"נ שבפרש"י דטעמא משום קנסא האי והשתא פי' לאחר העלאתו וכדפי' לקמן בדר"י הנשיא ומשום דעביד איסורא בהעלותו כי אז לא היה בו מום קבוע אבל אם מום קבוע הזה נולד בו בהיותו בבור דאיגלי מילתא למפרע דשפיר העלה לא קנסינן ליה דאלת"ה נוקים ואם לאו היינו שהעלהו קודם הראותו לחכם ואפי' הי' בו מום קבוע הזה מעיו"ט. אולם הרש"א לקמן מוחק לגמרי הוא"נ כו':

רש"י ד"ה ואם לאו משום דר"י מוקצה א"ל ולמ"ל אם כו' שנפל בו ביו"ט כו'. וכן לקמן (ע"ב) דארנב"י אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא צריכא למימר ופרש"י דזה גם ר"י מודה משום דטעמא דכל שעתא דעתי' עלוי' כו' שפרש"י לעיל (ונ"ל משום דשכיחי מומין כדאמרי' בע"ז (ה ב)) לא מהני אלא למאן דל"ל מוקצה וכ"נ להדיא בתוס' סד"ה ת"ר דאפילו ר"ש בעי יושב ומצפה כדאיתא בשבת (מו ב) ולקמן (ל ב). ועי' לקמן (כז ב) ולר"י דאית ליה מוקצה אסור גם בזה: