רש"ש על ביצה יא:

גמרא אר"י א"ש מולח אדם כמה חתיכות בשר בב"א כו'. עי' ברא"ש ולכאורה יל"פ דר"ל דכל החתיכות עדיין מחוברות וקמ"ל דמולח אותה כמו שהיא ואע"ג דאפשר למיפלגה עי' לקמן (כא) והטעם דמיקל כאן הוא כמ"ש הרא"ש משום דאין עבוד באוכלין אי משום פסידא שלא יסריח הבשר כמ"ש הג"א. ועי' לקמן (יז ב) ברש"י ד"ה ואם הערים ובתוס' שם ולשון הירושלמי מולח הוא אדם דבר מרובה אע"פ שא"י לוכל ממנו אלא דבר ממועט:

רש"י ד"ה ורחבא (בסופו) דלא נספקיה בדרב יהודה אחרינא. כצ"ל. [ועתה נראה לי דר"ל דודאי לא יסתפק השומע שכוונתו על רבי יהודה אחר לפי שלא היה בזמנו ובמקומו זולת רב יהודה רבו:

שם ד"ה דערב יו"ט לא דהא יכול לשוטחו מבעו"י. כצ"ל] :