רש"ש על ביצה י.

רש"י ד"ה בבריכה ראשונה דרך כו' של כל שנה כו'. משמע דדרך להניח מחדש בריכה ראשונה של שנה זו אף דיש להם ראשונות משנים עברו דכיון דכבר נתגדלו תו אינן מצטוותות עליהן וכן הרשב"ם בב"ב (פ) בד"ה מפריח כ' ראשונה של שנה זו:

רד"ה בריכה ומפסיקין בתקופת טבת כו'. והרשב"ם שם כ' שמפסיקין בחדש אדר לבד:

רד"ה ולו פתחים כולן פתוחים כו'. ובדבור הסמוך ואע"פ שאינן תחת הגג המאהיל עה"מ אולי דעתו כהיש מחמירין שבשו"ע יו"ד סי' שע"א ס"ד ברמ"א ע"ש. אבל חס לי לייחס דעה זו למאור עינינו ז"ל שהיא נדחה ממשנה מפורשת ע"ש בהגר"א סק"ט ובא"ר פי"א דאהלות סוף מ"א לכן י"ל שכוונתו באמרו פתוחים היינו שאינם סגורים על המסגר אבל אינם פתוחים ממש וא"ש לפ"ז מה שאמר נפתח אחד מהן:

רד"ה כולם טמאים שגזרו חכמים כו'. ולקמן (לח) מוכח להדיא דהוה דאורייתא הל"מ כדפי' בעצמו שם וכ"כ בעירובין (סח). ועתוי"ט פ"ז דאהלות מ"ג:

רד"ה אף משימות המת ולמאי דס"ד כו' דבנפתח א' מהם נמי הוי פליגי כו'. ועי' בתוס' מה שתמהו בזה ולעד"נ יען כי בדיני ברירה נמצאו כמה חילוקים דקים כאשר האריכו בתוס' בכ"מ וכן שאר המפרשים י"ל דה"נ ל"א ברירה אלא כשחשב גדול הבית אז אמרי' דגם מעיקרא הי' דעתו בכך משא"כ כשנפתח מאליו או אחרים הוציאוהו שלא מדעתו די"ל דלעולם דעתו היה להוציאו בא' משאר פתחים ועדיין צע"ג בזה כי דין ברירה עמוק מאד ומפוזר בש"ס בכמה שיטות ומה שהקשה הרמ"ש לשיטת רש"י למאי דס"ד ל"ל למיתני כלל נפתח א' לפמש"כ בעירובין שם בשם התוספתא דבנפתח אינו מציל אלא פתח ולא חלון וכ"מ להדיא מלשון המשנה ומחשבה מועלת אפי' בחלון לק"מ: