רש"ש על בבא מציעא עח.

ד"ה בבקעה. ובסיפא מפליג. הס"ד ואח"כ מה"ד

להוליכה כו' אם החליקה פטור:

רש"י ד"ה מתה. שמפסיד כל שכרו. פי' דמיירי שהקדים לו שכרו וכדכתב לקמן או יחזיר לו שכרו:

רש"י ד"ה חייב. ולהוסיף מעות כו'. עי' ברא"ש סי' י' שגמגם עליו ולעד"נ דלעולם מיירי בחמור זה (עי' מע"מ שם) וה"ק אם אינו רוצה לכלות קרנו ולשכור שזהו חיובו (אפי' לרב לקמן (עט) דל"מ קרנא הוא דאנן חסינן עליו אבל מצד הדין הוא מחוייב בזה כיון ששיעבדו לו ועומד לימכר כשמת כמש"כ התוס' שם ודלא כמהרש"ל שם) יוסיף מעות ויקנה ע"ש ברש"י ד"ה ל"מ קרנא:

תד"ה אפי'. וה"ה כו'. כה"ג כתבו ג"כ בריש מעילה ד"ה ששחטן ע"ש:

תד"ה הוחמה. או היה מקיים ביה גם את הארי כו'. עי' לקמן (קו):

תד"ה ריב"ח. המל"מ דרבה אדרבה כו'. נ"ל דלשטת הרי"ף שהביאו לעיל דאביי ורבא פליגי אליבא דרבה למ"ד תחלתו בפשיעה וסופה באונס חייב (וכן ס"ל לרבה גופיה) דלאביי אפי' באונס שאין לתלותו דבא מחמת הפשיעה ולרבא פטור בכזה לק"מ מהך דהכא לההיא דהכונס דהתם האונס לא בא מחמת הפשיעה והא דקאמר שם הניחא למ"ד כו' היינו לרבא אליבי' אלא למ"ד כו' היינו לאביי יקשה מדידיה אדידיה ונכון בעז"ה: