רש"ש על בבא מציעא כ.

גמרא ש"מ איתא לדשמואל כו'. לכאורה מכאן סתירה לדעת הראנ"ח שהביא הש"ך בסי' ס"ו סקע"ד דלדעתו ניחוש דלמא מכרה לאדם שהוא חייב לבעלה שוב מצאתי להתומים שם כן ול"נ דלחכמים דס"ל דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה ואפי' מיניה דידיה כמ"ש הרא"ש והר"ן בנדרים (סה ב) ולכן אפי' להראנ"ח לא יכול הלוקח לפטור עצמו מהחוב ע"י הכתובה כי הבעל יכול לומר לו אתה מחוייב לתת לי מעות או מטלטלין בעד חובי ואני אינני מחוייב לתת לך בעד הכתובה אלא קרקע:

רש"י ד"ה ואיגרת מזון. שקבל עליו לזון כו'. נראה דר"ל בקנין והשטר אינו אלא לראיה לכן אינו יכול עוד להמלך:

רש"י ד"ה מיאונין. אלא אומרת בפני שלשה כו'. לא כתב אליבא דהלכתא דפסקינן ברפי"ב דיבמות דסגי בב':

רש"י ד"ה ללוה. והחזירום לו כו'. כצ"ל: