רש"ש על בבא מציעא י:

גמרא אלא מעתה האומר לאשה ועבד כו'. ק"ל נהי דקס"ד דפטירי לשלם מ"מ בלאו דלא תגנבו איתנייהו דהא השוה הכתוב אשה לאיש כו' וא"כ שייך שפיר גבייהו נמי דברי הרב כו' וצ"ע:

רש"י ד"ה וכי היכי כו'. דתנן שאין הקטן עושה שליח. הוא בגיטין (סה):

[תד"ה ר' יוחנן. תימה כו'. לכאורה י"ל דלא ילפינן מגט אלא חצר וכיון דתקינו רבנן ד"א גבי מציאה דליהוי כחצר ממילא יש לה ג"כ. יותר ה"ל להקשות ללישנא דמר אמר חדא כו' ולפי פרש"י דריו"ח אמר לענין גט] :

שם תד"ה ת"ל. וא"ת ונימא כו' בידו פרט כו' וי"ל כו'. כאן י"ל דכיון דאשכחן בעלמא דרשותו נקרא ג"כ ידו כדכתיב ויקח את כל ארצו מידו כפרש"י והוא מהגמרא לקמן (נו ב) לכן אמרינן דאתי הרבוי ומגלה דידו דהכא פירושו ג"כ רשותו וכן נמי בדרשת ונתן בידה וכ"מ לישנא דאביי בגיטין (כא) חצר מהיכא איתרבי מידה אמנם בעירובין (טו ב) בדרשת וכתב לה ספר אליבא דריה"ג מוכרחין דבריהם דשם שהם ע"ד שכתבו כאן:

תד"ה ואי. אמאי כו' מקרא דידו כדבסמוך כו'. כצ"ל:

בא"ד וי"ל דבסמוך מכח התנא מוכיח כו'. ל"י מה הכריחם לומר מכח התנא כו' נימא דסברת הגמרא עצמה היא כיון דילפינן מידה הוה דיניה כידה ממש לבע"כ ולקטנה וכמ"ק לישנא דאביי בגיטין שם:

בא"ד אבל הכא אי אפשר כו'. כצ"ל:

[שם תד"ה אי בעי. וי"ל כו' ה"ל כחצר. וק"ל דמ"מ מאי פריך כאן מחצר ולמ"ד דהוא מטעם שליחות ליקשי ליה מהתם אליבא דכ"ע. וי"ל מפני דנוכל לדחוק ולפרש התם כפי' הא' שברש"י שם דקאי אבעלים] :