רש"ש על בבא מציעא קד.

תד"ה אידי ואידי כו'. דהא מתני' בדא"ל חוכר כו' דקתני א"ל חכור לי כו'. לכאורה אדרבה מדקתני חכור ולא החכר בהפעיל (כדקרי ליה הש"ס מחכיר) משמע דאמר מחכיר ולי מתפרש משלי (עיין נ"י) כמו וקח לי משם (פ' תולדות) לפרש"י מהמדרש וכן רבות וי"ל דבריהם ע"ד שמצינו לעיל (לח) פורטין לאחרים כו' דפי' הפרוטות שת"י ושם (מה) הפורט סלע של מע"ש בירושלים דר"ל שמחליף הסלע שבידו על פרוטות ולעיל מינה הפורט סלע ממעות מע"ש וע"ש בפרש"י שוב ראיתי דגי' הרי"ף במשנה החכיר לי וקרוב לומר שכן היה ג"כ גי' התוס' וט"ס בדבריהם חכור לי וצ"ל החכר:

רש"י ד"ה אדם כו' וד"ה וכל הקרבנות כו'. לכאורה צ"ע מדוע חילק לפרש ברישא לידה וצרעת ובסיפא זיבה כו' אי ברישא חשיב מה שהם בעוי"ר מפני אמרו קרבן עשיר ליחשב נמי שבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו ואי קחשיב מחכ"פ לאכול בקדשים ליחשב גם זיבה בהדייהו וצ"ל דל"ח אלא דאית בהו הני תרתי עוי"ר כדאמרן ומחכ"פ דאילו הבאים על חטא הא תני להו בסיפא וכל קרבנות כו' דר"ל אפי' הבאים על חטא ומה שאינו בעוי"ר ג"כ כלול בזה:

תד"ה ה"ג. ודוקא בקרבנות שהן חובה לכפרתם (ר"ל לכפר על חטא) או להכשירה לאכול בקדשים כגון לידה וזיבה וצרעת או לשתות כו'. כצ"ל דגי' שלפנינו תמוה א' דתרומה אין כפרה מעכבה ב' מדוע ל"ח אותן שבאים על חטא כמו שהביאו מהירושלמי ועיין במ"ר נשא פ"ט ובמש"כ שם אות מ"ו במ"ק:

בא"ד אבל קרבנות שנו"נ או לותה ואכלה קודם נישואין לא ישלם. כ"נ דצ"ל: