רש"ש על בבא מציעא ק.

תד"ה ולחזי. וא"ת כו' אין זה הוכחה דקנאה דהא כו'. תימה דמאין להם דמטעם הוכחה אתינן עלה הכא דליקשו להו מהתם דלכאורה נראה דהטעם הוא דכיון דהדבר שקול אין כח בידינו לעשות מעשה להוציא מיד המוחזק בו עתה משא"כ התם דודאי בעינן הוכחה דבעלים הראשונים היו מוחזקין עד עתה שהיו שלהם:

בא"ד אבל אם היה טוען שמא סברא הוא שלא תועיל כו'. צ"ע לעיל (ו ב) בסוגיא דתקפו כהן: