רש"ש על בבא קמא צד.

רש"י ד"ה מרחו אע"פ שעני מצרף כו' ועושה מהן כרי פטור כו' אבל עכשיו כו' דהכי אמרי' במסכת ברכות כו'. הן בברכות שם פי' דעשאן גורן קאי אעני וכ"מ שם בגמ' וכ"פ בסוטה ולפי' דכאן קשה דמאי קמ"ל רי"צ שם הלא מתני' היא פרק א' דפאה משנה ו' לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשר עד שימרח ואין לומר דהתם לא קרא בעל הבית עדיין עלה שם פאה וקמשמע לן רי"צ דאף דכבר קרא עלה שם דומיא דלקט ושכחה דמאליהם חל עליהם שמם (עי' בתוס' כאן) אם כן יקשה מה הוה ליה לרש"י להביא מהא דרי"צ יותר הוה ליה להביא מתניתין הנ"ל דדמיא לנידן שלפנינו. ואולי יש לומר דאי ממתניתין הוה אמינא דאיירי בשכבר הניח מקצת פאה במחובר ועתה בא להוסיף וכדלעיל שם במשנה ג'. ומש"כ התוס' אפי' כו' כ"ז שלא הפריש כו' לכאורה תמוה דהא אפי' הפריש היה חייב מהא דרי"צ ואולי דדינא אתו לאשמועי' דבכה"ג חייב אפי' מן התורה:

רש"י ד"ה חייב בפרט דכתיב ארצך. כוונתו ע"כ לארצכם דכתיב בקדושים ובאמור גבי פאה:

בא"ד וכן לא תפאר אחריך דהיינו פרט. פשוט דכוונתו בזה להביא יתור גם בפרט ומש"כ מהרש"ל שהוא כמו א"נ תמוה אלא דעיקר דברי רש"י תמוה דהרי זה כתיב בזית והוא אינו חייב בפרט כדמוכח בחולין שם ועמש"כ בפ"ז דפאה מ"ב בס"ד ועי' עוד מש"כ ע"ד (בתענית ו ב):

תד"ה ואפאה משעת גלגול מתחייב בחלה כו'. ולע"ד י"ל דסבר כר"ע בפ' ג' דחלה משנה ו' דאזיל אחר הקרימה בתנור וכמש"כ התוי"ט שם בשם הספרי:

תד"ה מירחו וא"ת תרומה נמי ליתני כו'. עי' בירושלמי סוף פ' א' דפאה על מתניתין דלעולם הוא נותן משום פאה כו' ובמפרש שם וצ"ע ועמש"כ בהגהותי למ"ר בראשית פ"א אות ו במ"ת בס"ד:

שם בגליון כדתני בירושלמי כו'. כצ"ל: