רש"ש על בבא קמא מז:

[רש"י] במשנה ד"ה משלם ואמאי נקיט הני. כ"נ דצ"ל:

גמרא רבא כו' ואפי' נשברו ברוח. לפרש"י העיקר חסר וגם לאיזה כוונה הוסיף רבא ואפי' נשברו ברוח ולעד"נ דיכווין לומר דכיון דקבל עליו שמירתן אפי' מרוח דאתא מעלמא כש"כ דקבל עליו שמירתן מהיזק דאתיא ליה ע"י מחמתו דהיינו שישלם בעה"ק אם הוזקה בהם בהמתו דבעה"ב ועי' (לקמן מח ב) ת"ר כנוס שורך כו' ואני אשמרנו כו' הזיק פטור כו' הא סתמא כו' ופטור בעל השור (לעיל מה א וב):

תד"ה באפרזתא לרבותא כו' אע"פ כו'. לכאורה י"ל דהרבותא היא אע"ג דעבידא דאכלה וכש"כ שאר פירות לאכול יותר מדאי דלא שכיחא וכדאיתא ברא"ש וכן התוס' לעיל רצו לדמותו לרוח שאינו מצויה ועי' מהרש"א:

גמרא בסה"ע מאן פטור כו'. לאו פטור בע"ח וחייב בע"ח. כצ"ל וכמו שהעתיקו התוספות וכן לקמן בגמרא ברה"ע: