רש"ש על בבא קמא כט.

רש"י ד"ה במפקיר נזקיו וה"ק ר"י במתכוין לשוברה כו'. והנ"י פי' במתכוין להשליכה כו' דאפילו תימא כו' ברשות קא עביד לא עדיף מכל מאן דעביד ברשות דכי הזיק חייב. לכאורה הא אליבא דר"י קיימינן ואיהו ס"ל דכל ברשות פטור (לקמן ל' סע"א) וי"ל דדוקא כשהזיק לאחר נפילה פוטר כשעושה ברשות ועמש"כ לקמן בסמוך בדבריו:

גמרא מפקיר נזקיו מאי מתכוין איכא. וכ' הנ"י ובמתכוין להשליכה ממש ל"ל דא"כ כו' ע"ש לכאורה כך הל"ל דא"כ הוה משמע דאף שלא נתכוין לזכות בחרסיה חייב ובאמת פטור בכה"ג כיון שהשליכה כדי שלא ליתזק בה מחמת אונס קעביד כמ"ש לעיל בסמוך וה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס וכ"ש לפמש"כ לעיל דברשות קעביד ור"י ס"ל דכל ברשות פטור כמ"ש לעיל:

בתוי"ט נתן טעם למה שפסק הרע"ב כר"י משום דבגמ' מוקמינן לרישא כר"מ דברייתא כו' וכ"כ הנ"י דיחיד ורבים הלכה כרבים וק"ל דמ"מ כיון דרבי סתם דעת ר"מ וזה נקרא סתם עי' ריש ביצה תד"ה גבי ה"ל כסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא דהל' כסתם עי' יבמות מב ב' ובתוס' שם ועמש"כ (בעירובין מז וביומא לו ב):

תד"ה אלא מאי. לא הוה פליג במידי אדר"א. כצ"ל: