רש"ש על בבא קמא כז.

גמרא בא שור וקבלו בקרניו פלוגתא כו'. לכאורה נראה דאליבא דריב"ב קאמר אבל לת"ק דידי' לכ"ע פטור דבסנהדרין א"ר דטעמי' משום דדמי לטרפה והכא דמשוי הש"ס הא דזרק תינוק לדיניה ע"כ גם זה דומה לטרפה ובטרפה גם שור פטור מסקילה ועי' (לקמן מג):

במשנה ואם הוזק בה בעה"ח חייב בנזקו. ופי' הרע"ב שכל המפקיר נזקיו שלא ה"ל רשות כו'. הן לקמן מ"ב פי' השופך מים בר"ה אע"ג דברשות קעביד כו' וצ"ל דהתם מיירי שלא הפקירן ע"ש בגמרא ובפרש"י ותוס' ודלא כהתוי"ט שם בשם הנ"י אך במ"ג לפי פי' הרע"ב שם מוכח דזה פלוגתת רשב"ג ות"ק:

תד"ה ואיכא ואם התנה לתת לו חבית ונתן לוקח דמים כו'. לכאורה אף בלא נתינת דמים נ"מ דיכול המוכר לומר לא אתן לך אלא כד אף שקנו מיניה על חבית ועי' הג"א ואולי לרבותא נקטי דבנתן דמים מוכרח הלוקח לקבל כד אבל החילוק בין הך דהכא להא דהמוכר כו' ונמצא נגחן שהביאו בסמוך בשם ר"ת נראה דאינו אלא באם לא נתן עדיין דמים ונ"מ כמש"כ אבל בנתן דמים להכריח הלוקח לקבל כד לא כי זה דומה להא דנגחן דו"ק:

בא"ד ומיירי דא"ל זוזי דל"ש לומר שקול כדא בזוזך. כ"ה גי' רש"ל ופי' דעל המוכר קאי ותמוה דא"כ ה"ל לאוקמי אף דל"ל זוזי רק דאית ליה חביתא דלא מחייבינן ליה לתתה אע"ג דקנו מיניה על חביתא לכן נראה יותר הגי' שלפנינו כדך וקאי על הלוקח אך ק"ק דמ"מ מצינו לאוקמי אף בדל"ל זוזי רק שהמוכר אומר אמתין עד שיהיה לו זוזי וזה יקשה ג"כ על הא דלקמן בהפרה ובהמו"פ דמאי פריך ואי ליכא כו' לישקלי' תורא בזוזי לימא דהלוקח אומר אמתין ואולי משום דאין דרך להמתין על זוזי כשיש לו להפרע עתה אפילו סובין וכדאמרי' בוצינא טבא מקרא (שלהי סוכה) וביותר כשהאיש אשר הוא נושה בו אינו איש אמונים כי הכא שא"ל כד ורובא קרו לכדא כדא כו' והוא מבקש חבית וכן התם דרובא לרדיא זבין והוא מכר לו נגחן ולכוונה זו אמר שם דאמרי אינשי ממרי כו':